<h1>המנהיג הלכ' תפילין נוסח א'</h1>
<h2>דף מט.</h2>
אמרי' בר"ה, [י"ז ע"א] פושעי ישראל בגופן כגון קרקפתא (קרקפתא) דלא מניח תפילי'. חכמי פרובינצ' גרסי מעולם, אך רבי' יעקב אומ' פושעי מורדין ומבזין במצוה דפושעי' אלו המורדין כדאמרי' בסוף יומ' [ל"ו ע"ב], אבל מתוך חסרון או מתוך עצלות לא נקרא פושע. תפילין צריכי' גוף נקי כאלישע בעל כנפים בשעת השמד שגזרו שלא להניח תפי' כמעשה שהיה, אי בעי למיסמך אניסא צריך להיות נקי כגופו של אלישע בעל כנפים, שאם לא תאמ' כן ספר תורה [הא] (ה)מקודש יותר וכל אדם פותח וקורא בו, ותינוק היודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין.
<h2>דף עט:</h2>
ותנייא בהקומץ רבה, תפילין על הקלף, ומזוזה על הדוכסוסטוס, קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקו' שיער. מה שפירשו הגאוני' שקורעי' העור לשנים חלקים והכתיבות באמצע הקרעים והקלף מקום בשר לא מקום בשר ממש ולא מקום שיער ממש אותו צד שלצד השיער נקר' קלף, ויכתו' בפניו האמצעי הרואה את הבשר, וכן דוכסוסטוס אותו צד הבשר וכותב המזוזה בצד הפנימי שלו הרואה את השיער, כתב ה"ר משה ש"צ, כי לא יתכן שיהיו הכתיבות באמצע במקום רעות ופחיתות שתתפשט הכתיבה אילך ואילך ויהיו האותיות מטושטשות, ועוד דכל אחד לפי מעלת קדושתו עורו ס"ת הקדוש יותר הוא בעור שלם, קלף במקום בשר ממש, ואם הוא גויל במקום שיער ממש, ועור שלתפילין שאינו שלם אלא נחלק באמצע תפילין על הקלף במקום בשר ממש, והוא חצי העור העבה, ומזוזה על הדוכסוסטוס במקו' שיער ממש דהוא חצי העור הדק, נמצא כל אחד ואחד מהן לפי מעלתו בקדושה, מעלת עורו הקיימת, וכתיבת כל אחד משלשתן במקום הרואה לכתיבה כדי שתהא כתיבתן תמה. ואם כתב תפילין על דוכסוסטוס פסל, אבל מזוזה כשירה, דאמרי' בשבת, [ע"ט ע"ב] מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת. והעיבוד שלנו שעושין עכשיו בסיד הגוים חשוב כמליח וקמיח ועפיץ שהיו עושין בימי חכמי התלמוד, תדע דאמרי' בהקומץ רבה [ל"א ע"ב] קרע הבא בשתים יתפר, בשלש לא יתפר, והא תנייא בשלש יתפר בארבע לא יתפר, לא קשייא הא דעפיצן, והא דלא עפיצן, דעפיצן העיבוד טוב יותר ואף בארבע יתפר, אבל דלא עפיצן בג' יתפר ולא בארבע, ומצינו למידין דס"ת כשר בדלא עפיצן.
<h2>דף קד.</h2>
צא ולמד כתיבתן, אמ' רבא ז' אותיות צריכות ג' זייונין ואלו הן, שעטנ"ז ג"ץ, זולתי בד"ה חק"י, בבראשי' רבה למה נברא העולם בבי"ת, בי"ת יש לה שני עוקצין, אומרי' לה לבי"ת מי ברא העולם והוא מראה להם בעוקצו שלמעלה את שלמעלה בראו ומה שמו והיא מראה להן בעוקצן שלאחריה אחד בראו אלף שלפניה. אחר ד' תגיה דדל"ת, (ו)בסוטה [כ' ע"א] ובשבת ובעירובי' [י"ג ע"א] אמ' ליה ר' מאיר מה מלאכתך, אמ' לו לבלר אני הוי זהיר במלאכתך שהיא מלאכת שמים שאם תותיר אות אחת או אם תחסר אות אחת אתה מחריב את כל העולם כולו, ודילמ' יתיב זבוב אתגא דדל"ת ומשוי ליה ריש אתה מחריב כו', נמצא שדלי"ת יש לה תג, הה"ד יחלץ עני בעניו, הדל"ת יקשור לו כתר והוא תגא והוא קוץ והוא עטרה אם יקבלנו מאהבה. ה"א דכתי' כי ביה יי' צור עולמי' אל תקרי צור עולמי' אלא צר עולמי' העולם הזה נברא בה"א, שנ' אלה תולדו' השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, שהעולם הזה דומה לאכסדרה כדאמ' בפ' לא יחפור [ב"ב כ"ה ע"ב] ובפ' הקומץ רבה ובבראשי' רבה ובפרקי דר' אליעזר ורוח צפונית פרוסה שנ' נוטה צפון על תהו, ולמה פרוסה מחברותיה אמ' הקב"ה מי שיבא ויאמ' הוא אלוה יבוא ויגדור את הפרצה הזאת. (בפרקי ר' אליעזר) [בבראשית רבה], ולמה הא פתוחה למטה רמז שהכל יורדין לשאול, ולמה היא למעלה שאם חזר בו רשע יכניסנו דרך שם ויכניסנו דרך למטה לא מסתייעא מילתא, דאמ' ריש לקיש אם ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן, בא ליטמא פתחין לו בא ליטהר מסייעין אותו, ומפני מה אית ליה תגא לה"א אמ' הקב"ה אם חוזר בו אקשור לו כתר. וכן אמ' חכמי' בשבת פ' הבונה, קרש"ת, קו"ף קדוש, רי"ש רשע, מאי טעמא תלייא כרעיה דקוף דאי מהדר רשע בתשובה ליעול בה"א וליעול בהך, ואקשור לו כתר כמותי והיינו תגי דקוף. והעולם [הבא] נברא ביו"ד שהצדיקי' שבאותו הדור מועטי', ותגא דיו"ד שצדיקי' כתריהם בראשיהם לעתיד לבוא ומפני מה יו"ד ראש כפוף שצדיקי' שבאותו הדור ראשיהם כפופים מפני (ש)מעשיהם שאינן דומין זה לזה. חי"ת אמ' רב חזינא להו לספרי דוקני לבי חביבי דודי ר' חייא דחטרי ליה לגגיה דחי"ת כלומ' חי ברומו שלעולם. מדלא אמ' תגה כתגיה דדל"ת ותגיה דקו"ף ותגיה דה"א [ו]נאמ' גגיה משמ' אמצעי' החי"ת (מדאמרי') [כדאמרי'] בפ' הבונה [ק"ד ע"א] כגון שנטלו לגגו שלחי"ת ועשאו שני זייני"ן. הנה כבר ביארנו עניין אותיות בד"ה חק"י. ואותיות שעטנ"ז ג"ץ בכל אותיות אלו שבתורה ומגילה ותפי' ומזוזות יש לזיין כמו שאמרנו (כרבא) [דרבא] בהלכו' ס"ת אמרה למילתיה ולא במזוזה לחודיה.
<h2>דף קח.</h2>
ונכרכות בשערן ונתפרות בגידין ובגידי דשור, ובשערא דתורא דנדכר ליה לעגלה ולא חיטי דכתי' המעט לנו את עון וגו'. וצריך למכרך לקמיעיה מסוף שיטה לסוף שיטה כדאמרי' במזוזה מאחד כלפי שמע. ויתנם בבתים כספר תורה בארון, ויש אומ' מיושב כלוחות בארון, וספר תורה שעשה משה.
